KNOWING IS BEING - ידיעה היא ההוויה

סיכום הרצאה מאת סוואמי סארוואפרייאננדה (SWAMI SARVAPRIYANANDA)

השאלה איך לעשות את הידע הרוחני לאמיתי? נשאלה פעמים רבות

כלומר, HOW CAN WE WALK THE TALK?

בהקשר הזה, ט.ס.אליוט, בספרו, האדם החלול, כתב - "בין הרעיון למציאות נופל הצל"

ובמהאבראטה, קרישנה פונה לדהורדיאנה, הנסיך הרשע, עוד לפני שהוא מעביר שיעורים לארג'ונה בשדה הקרב, ואומר לו "הו נסיך, אתה פועל כנגד הדהארמה, וזו לא עשיה נכונה"

דהורדאיאנה עונה לו: קרישנה, אל תלמד אותי מה נכון ומה לא נכון כי אני יודע שמה שאני עושה לא נכון. את זה אני מבין. הבעיה שלי היא שלא בא לי לעשות מה שנכון ואינני יכול להפסיק לעשות מה שלא נכון.

וזה המצב האנושי - הפער בין KNOWING ו BEING.

נחזור לזמנים המודרניים, לעידן ה ADHD ולשאלה למה קשה כל כך להשתנות?

יש כל כך הרבה ספרות בפסיכולוגיה יישומית, איך להיות מאושרים? איך לתקשר נכון? איך להתחבר? איך להתרכז? ועוד פסיכולוגיה חיובית העוסקת בתכונות אנושיות נחשקות.

אז למה יש פער כל כך גדול בין ידיעה והוויה? למה אנחנו לא מסופקים מההתקדמות שלנו?

המסורות הרוחניות מציעות דרכים שונות ברמות הבנה שונות, כפתרון.

נתחיל מהוונדטה- אי שניות או NON DUAL - הם יגידו, לא הבנת! KNOWING IS BEING

זוהי הראיה הגבוהה ביותר, האמת המוחלטת, וכדאי לדעת את זה ולעבוד מכאן לעבר הרמות האחרות.

הידיעה האמתית היא - לדעת מה אנחנו באמת!

פתרון עמוק לשאלת הפער בין ידיעה להוויה זה ידע העצמי. ואיך זה עוזר?

באדוויטה וודנטה, KNOWING IS BEING, כיוון שהם לא דואליסטים, בעיניהם, ברגע שאנחנו יודעים מה אנחנו, אנחנו כבר בסדר.

המופע של חיינו כפי שהוא נגלה לפנינו, הוא הדרך שבה המציאות האמתית נגלית, וזה כבר שלימות! זה אשר הוא אתה! TAT TWAM ASI! ולא משנה אם אתה מואר או מודט או לא- זה הוא אשר אתה! כבר שלם ומושלם!

אבל עד שלא נדע זאת, אין בזה ממש.

הארה לא עושה אותנו בראהמן, היא גורמת לנו, פשוט, לראות זאת לראשונה ואז KNOWING IS BEING!וברגע שאדם יודע זאת הוא יכול לתת לקארמה לזרום דרכו בחייו הקטנים. הוא מודע כעת עד כמה מוגבל ונרחב הוא מופע חייו - כאחד!

שאנקרצ'אריה אומר בהערותיו על הבהגווד גיטה - "הכל נהיה ידוע כשאתה רואה את ההבדל בין ידע ובורות"

במצב בורות אנחנו חושבים שאנחנו יצורים מוגבלים החותרים לשלמות

עם הידע האמיתי אנחנו רואים את היותנו תודעה מוחלטת.

אם כך, באדוויטה וודנטה - KNOWING IS BEING, אך גם כאן יש בעיה.

להארה יש שני היבטים -

1. הבט שניתן לקרוא לו PRADIME SHIFT - לפי הבודהיזם, צד אחד בהארה הוא היות האדם מודע לכך שהוא בראהמן, תודעה טהורה. המעבר בין תודעת גוף ומיינד לתודעת בראהמן. היות האני טבע התודעה הגבוהה, SATCHITANANDA. זהו צד אחד בהארה.

2. להיבט השני נקרא ETHICAL MANIFESTATION - כשאומרים שמישהו מואר, יש ציפיות כלפיו, לראות אי אנוכיות במעשיו, חוסר פחד, שלווה, עזרה לכל היצורים, אהבה לכולם, חכמה עמוקה. מצפים ממנו להיות מאושר ולהיות מסוגל לפתור את בעיותיו והבעיות של כולם. ואז עולה שאלת הפער בין ידיעה והוויה. אנחנו מצפים להתנהגות מסוימת. המילה MANIFESTATION כוללת למעשה את שני האספקטים. כלומר- אני יודע שאני בראהמן וזה ניכר במעשי, במחשבותיי ובדברי. הבעיה היא שלעיתים אנחנו מבינים ועדיין מתנהגים כאילו הכל מפריע לי.

במצב של הארה, אדם מוותר על הזכות להתאונן ומתחיל לקבל את כל מה שהחיים זורקים עליו, בין אם פיזי ובין מנטלי. בספר THE JIVAN MUKTI VIVEKA - THE PATH TO LIBERATION IN THIS LIFE כותב SRI VIDYARANYA שמתבסס על יוגה ושיסטה, שהמטרה היא להיות חופשי בעודך חי ולשם כך צריך שלושה מרכיבים:

1. ידיעת המציאות - KNOWLEDGE OF REALITY

2. ריסון התשוקות

3. סמאדהי - ריכוז עמוק.

שלושת אלה משיגים את השחרור.

הציפייה שהם יופיעו כאחד באדם המואר. יש יוצאים מהכלל, יתכן אחד מהם ללא השניים האחרים. אם אתה מחפש רוחני יתכן שאחד מהמרכיבים יופיע ועלינו להשלים את השניים האחרים ואז אדם השיג את ידע העצמי אך הוא לא משוחרר עדיין.

אם לא התפתחה היכולת להיספג בבראהמן, אם המיינד לא טוהר לגמרי, אז אדם כזה יהיה עדיין בתגובתיות לעולם, אמנם תגובתיות מעודנת יותר אך עדיין תגובה לגירויים חיצוניים.

מה מומלץ לעשות?

לעשות תרגול אינטנסיבי יותר!

ההבדל הוא שאתה לא מתרגל מתוך חיפוש אלא כדי לייצב את המציאות הזו ולהביאה להתגלמות מעשית! כשאדם מגיע להשגות גבוהות, הוא חייב ללמוד להגן עליהן באמצעות תרגול, אחרת הידע שהתקבל לא ייטמע במערכת ולא ניתן יהיה לקבל את ההטבות ממנו ויש סיכוי אפילו לאבד אותו, אם כי פריצת דרך אמיתית, לא מאבדים לעולם. זהו TATWA GIAN - אם משיגים את הידע אז מגיעים למוקשה בזמן המוות, אבל אם רוצים להשיג JOY בחיים האלה, צריך להמשיך את התהליך.

תרגול אינטנסיבי אחרי REALIZATION זה הניסיון להפוך את מה שניתן על ידי הגורו שלנו, לשלנו.

כלומר, הידיעה שאני הוא בראהמן, המציאות המוחלטת, היא בראהמן. וזה אמנם סלוגן נפלא אבל ישנו עדיין תהליך שייקח אותנו מכאן לשם.

סוואמי ויוקננדה אמר באחת מהרצאותיו שרבים יבינו אך מעט מאוד ידעו (MANY WILL UNDERSTAND FEW WILL REALIZE).

זוהי בעיה של אלה שהגיעו לידיעה REALIZATION. אך מה בנוגע לשאר האנשים?

ובכן, במקרים האלה הפער הוא גדול יותר. כלומר גם אם האינטלקט שוכנע שהוא בראהמן אבל כל השאר מיינד, לב, זיכרונות, גוף וכו' כלומר ה BEING לא מסכים, כיוון שהוא מגיב לאימון, תרגול, חזרה.

איך נהפוך ידיעה להוויה בחיינו הרוחניים היומיומיים? למה חיים רוחניים כל כך קשים?

כי המיינד נע כל הזמן ואז הריכוז קשה ולא ניתן להגיע לסאמדהי וזה ככה כי אנחנו מכניסים יותר מדי מידע מהחושים למיינד. כלומר דהארנה - ריכוז, לא מבוסס. וזה אינו מבוסס כי פראטיאהאר-כינוס החושים- לא מבוסס, ואת הפראטיאהאר קשה לבסס כשאיננו מבוססים בפראניאמה. "הפראנה והמיינד הולכים יחד" (שיבוג'י).

הפראנה מקיימת את כל התנועה והפעילות ולכן היא חשובה כל כך והיא מאפשרת לנו ניסיונות אבל אם אין לנו שליטה בה, היא תמשיך לתת לנו ניסיונות גם אם איננו מעוניינים.

לכן

יש ללמד את ה BEING - הגוף וההכרה - דרך תרגול יומיומי וקבוע.

קישור להרצאה - https://www.youtube.com/watch?v=kSbTaIDYTb0&t=1918s