satya* - "אמיתות - "לא תישא את שם השם לשווא

 זה פוסט למיטיבי לכת על החיבור בין הפילוסופיה של היוגה והיהדות.כי הכל זה אחד למעשה.כמה מילים על אלוהים.

"לא תישא את שם השם לשווא" בהשוואה ל*סאטיה.

 🙏

ברית המילה היא ברית מיוחדת בין אדם לאלוהים, וקשורה למעשה למהות ומשמעות המילים בבריאה. ההנחיה "לא תישא את שם ה' לשווא" היא אחת מעשרת הדברות בתורת ישראל, ואולי זה זמן טוב לנסות להעמיק בו כדי שנוכל להבין קצת קצת אך לעומק המילים ולתפקידן באופן כללי בבריאת המציאות, זהו הקשר של כולנו לידע נצחי שנמצא בשורש התורות כולן.

אנחנו עם אחד וכך גם כל העולם. אחד. וכל התורות כולן מכוונות אותנו לראיה הרמונית של חוקי הבריאה.

השוני הקיים לכאורה, בין התורות אינו אלא אשליה של נפרדות וככל שמעמיקים במהות, מתפוגגת האשליה של הנפרדות. המילים הן הגדרה של מהות ולכולנו חלק בחכמה של העם הזה. של העולם וככל שנמצא נקודות חיבור בתוך השוני, כך נמצא יותר נתיבים לשלום אמתי ומבוסס כשהשפה היא שורש הדרך.

חוקי הבריאה טמונים בשפה. בכל שפה, ולכל שפה הייחודיות שלה ורסיס הידע שלה, לכן כשנשכיל לחבר נדע איך להיות "אחד" ואז ניתן לומר שאנחנו משתמשים בשם לשמו. משתמשים בתכלית למען תכליתה.זהו חוק בסיסי שנשכח למרות שחקוק בסלע, תרתי משמע!

השם של דבר כלשהו מכיל את התוכן שלו, וזוהי תכליתו. כמו בשאלה - לשם מה את נוסעת לעכו? משמעות השאלה היא מה התכלית שלשמה את נוסעת לעכו?

משמעות הציווי "אל תישא את שם השם לשווא" היא -  להשתמש בשם לשמו. הכוונה לכל דבר, ולכן זה בדיוק כמו 'אמיתות' או מה שנקרא ביוגה סאטיה (SATYA) שגם היא מהווה הנחיה בסיסית למען שלום פנימי וחיצוני, למען הרמוניה.

האמיתות והדיבור למען שמו, מכוונות אותנו לעבר אחדות. כי יחד, אנחנו אלוהים.כנפרדים אנחנו 'אגו'. נפרדים מאחדות הבריאה.

לא לשאת את השם לשווא – אומר לא לשאת את התכלית לשווא. לשווא כלומר ללא הכוונה שבשם של הדבר, הכוונה האמתית.

כשאנחנו מתחילים ללכת בדרך רוחנית, אנחנו מתקרבים אל עצמנו, אל שורש קיומנו ואל תכליתנו. אל הדהארמה שלנו. כשאנחנו משתמשים בהתקרבות הזו למען הגדלת הכוח שלנו, גם אם לא במודע, אנחנו לא פועלים למען כולם, אלא למען האינדיבידואל שהוא כביכול 'אני'.זה הרגע שבו אנחנו מתחילים לשאת את שם השם לשווא.

המשמעות של סאטיה אם כן, אינה רק הפרת הבטחה,המשמעות היא הפרת החוזה הבסיסי שבין אדם לחברו, למקום, לאלוהיו. הכל כאחד.

התכלית, השם, זה החזרה הביתה, אל האחד. אל הבורא, אל הבריאה, אל אלוהים, אל העצמי הגבוה, אל התודעה העליונה וכו'

כל שם הוא תכלית הדבר. והשם הוא תמיד ולעולם יהיה התכלית האחת. היותינו אחד.זוהי הסיבה לברית המילה.שורש המילה היא מלמ – מאיפה ול- לאן. כלומר מאיפה ולאן זוהי משמעות ה'מילה'.

המילה תיקח אותנו ממצב א' למצב ב'. מפה לשם. לשם זה לעבר התכלית.

כשנאמר – השם הוא אחד, משמעו שכל התכלית היא להגיע למציאות בה אנחנו רואים את עצמינו כאחד. אם אנחנו פועלים לשם כך, אנחנו לא נושאים את שם השם לשווא. אנחנו מקיימים את התכלית.

התקשורת המילולית היא זו המעלה את האדם ומעמידה אותו בראש סדר הבריאה.

על פי הקבלה, קיימות ארבע מדרגות רוחניות וזה אינו שונה כל כך בדתות אחרות. הדרגות הן: דומם – צומח – חי -  מדבר.

כלומר, הדיבור, שהוא יכולת התקשורת המילולית, מאפשרת לאדם תפישה מופשטת ורעיונות מורכבים ואף לברוא מתוך המילה מציאות, כיוון שהיא השם.שם הדבר.

כך המהפכה הלשונית היא מהמהפכות הגדולות שידעה האנושות והיא בסיס התרבות.מחקרים מצאו ששפה מימטית, (שמכילה מימיקה, תנועות גוף ופנים לשם הבעה), החלה לפני כ 2 מיליון שנה, אבל לפני כ 90,000 שנה התחלנו להשתמש במערכת עיצוב צלילים השונה מבעלי חיים אחרים והחל מאותו רגע רואים צמיחה מהירה מאוד של התרבות האנושית.

המהפכה הלשונית (שיתכן וכוללת אף את תחילת השפה המימטית), היא לידת האינטלקט שמתוארת בספר בראשית בסיפור הגירוש מגן עדן.

הצמיחה המהירה של התרבות האנושית, בעקבות יכולת תפיסה שהולכת ומתפתחת עם השתכללות השפה לרעיונות ולרעיונות מופשטים וכו' היא לידת האינטלקט כחלק מההכרה הכוללת, והיא רגע הבחירה שבו נוצרה הפרת ההרמוניה. זהו הגירוש מגן עדן.ההמשך של הגירוש הוא שמתוך אותו אינטלקט תגיע גם החכמה שמגיעה  אצל אדם או חברה כחלק משלבי ההתפתחות.

כתוצאה מכך שאדם התפתה לאכול מעץ הדעת טוב או רע, על ידי היצר, הוא גורש מגן עדן. גורש מהחוויה האחדותית ועכשיו עליו לעשות את הדרך חזרה הביתה, אל מצב האחדות ולשם כך עליו ל'דעת' לתעל את האינטלקט לכיוון הנכון  וזהו ה'שחרור' מהשיעבוד לעולם החומר עליו מדברים בכל רחבי המזרח ובתורות כולן.

השורש של רבים מהדברים האלה ועוד רבים אחרים נמצא ב "אל תישא את שם השם לשווא"כשנבין את המחיר שאנחנו משלמים על אופן השימוש בשפה, שלא לשם התכלית, או לשם האחדות, אזי שוב ושוב נישאר רחוקים ומחוץ לגן עדן,  ממצב אחדות עם הבריאה כולה. והכרובים, (הם הרוב) ישמרו על הכניסה בלהב החרב המתהפכת. זה העולם הזה! העולם משורש ע.ל.מ כלומר הוא עלום, הוא המאיה (ביטוי שקשור לפילוסופית הסאנקאיה והיוגה ומתרגמים אותו כאשליה אבל יותר מדויק יהיה להשתמש במינוח עולם). מאיה היא העולם הזה, שהמציאות האמתית בו עלומה, ואינה נתפסת על ידי חמשת החושים.

"לא תשא את שם השם לשווא כי לא ינקה ה' את אשר יישא את שמו לשווא:" (שמות כ' פסוק ז')

הכאוס, והבלבול שנחווה כשנשתמש ביכולת המילה לברוא את המציאות באופן שלא הולם את תכליתה הוא העונש.כולנו שואפים לאושר, לתחושות של שמחה ואהבה וסיפוק. וזהקורה כשאנחנו מתואמים עם הבריאה.

חוקי התורה הם חוקי ההרמוניה הבסיסית של בריאת המציאות והבנת הכוח של המילה היא מפתח לאושר הזה. אמן שהגיעה העת גם בעולם המודרני לחזור אל הידע האמתי, ולמצוא את החיבור בין הפילוסופיה של הדת להרמוניה הטבעית ולשלום שהוא הטבע האמתי של כולנו.

אנחנו עם אחד.

עולם אחד.

* SATYA - השנייה מעשרת ההנחיות הרוחניות הקשורות לתרגול היוגה, תרגול יוגה ללא ההנחיות הנלוות אליה, שמהוות בסיס לתרגול, משול ליריית חץ בלי לכוון. ההנחיות הם הכיוון של כולנו. עשרת ההנחיות נקראות יאם וניאם